על צורה, על חומר וחלל, על שימוש ועל תפקוד | מבנה ככלי קיבול צורך
אדריכל אודי קרמסקי
במסגרת עבודתי, במעבר מחומר לאובייקט, לצורה וחלל, ומשם לדימוי
פרוגרמאתי, אני טוען שניתן לצקת תוכן בצורה מבנית 'אפריורית', בכל צורה, כל תוכן.
בהתפתחות השפה האדריכלית, מיקומו של המודרניזם בעצם ניתוק הקשרים צורניים
וסמלים קישוטיים למבנים ולחלל, "חילון" שפת התכנון וקישורה הישיר
לפונקציה / פרוגרמה / חומר. משמעות החלל
מתפתחת מעצם הניקיון הצורני המתהווה כסוג
של גילוי. התיעוש המתקדם, קיצור הליך
התכנון משלב החשיבה לביצוע מהדקים את הקשר בין השימוש המבני וחומרי הבנייה לצורתו
ולאופיו של הבניין, משם, ובשם רעיון המודרניות מתקבע המושג אותו תבע לואיס
סאליבן - Form Follows Function”", במאמרו על אדריכלות ושימוש. אדולף לוס ב"קישוט ופשע" על
עיצוב פונקציונאלי טוען שהקישוט פועל על אובייקט ובחלל כמו אופנה חולפת, שעם
היעלמותה נעלמת גם המשמעות של החלל המתוכנן והאובייקטים הופכים אנכרוניסטים.
"פחות הוא יותר" של מיס ואן דה-רוהה עובד כמו קישוט, רק
הפוך, הוא מציין את הדרך החדשה כאקסיומה שנדונה, כמו המשפט "צורה עוקבת אחרי
פונקציה" להישאר חקוקה בהיסטוריה בעיקר בשם הרעיון של הקדמה וההתפתחות
התרבותית והטכנולוגית, אך לאו דווקא בשם
ה"אמת" או כמימוש נכון של המציאות, שהרי זו טבעה מיד את המושג ההפוך
ש"פחות הוא משעמם" של רוברט ונטורי, ו Function Follows Form”" -
טענה ההופכת על פיה את המקור, ומכוונת לתקופה הפוסט מודרנית, בה לצורה נתונה
המשמעות הפונקציונאלית אינה מפורשת כלל ואינה נקשרת באופן מיידי, הגמישות
וה"נזילות" בה המרחב מתוכנן, בעבור שימושים קבועים או מתחלפים היא הבון
טון.
מהי אם כן צורה "נכונה" למגורים? למוסד ציבורי? למפעל? ומתי
באמת צורה נולדת מצורך? והאם אדריכלות יכולה לטעון על "בעלות" בקשר בין
המשתמש ואופן פעולתו בחלל לבין המבנה עבורו נוצר?
מאז ומעולם החומר כפי שבא לידי ביטוי במהלך היצירה האדריכלית קיבל על
עצמו את תפקיד נושא דגל ה"אמת" האדריכלית, אפילו הקישוט בחומר – כשהתממש
תוך חשיפת אופן הבנייה וטכנולוגיית החומרים שידר "אמת" נצחית, כזו שתמיד
תיחשב נכונה, שלא תיעלם כאופנה חולפת ובמהלך השינויים תרבותיים והסביבתיים עליה,
תישאר יציבה ובעלת משמעות מתחדשת גם היא.
אם חומר, כאבן יסוד, הוא כלי בידי הטכנולוגיה למימוש מבנה, הטכנולוגיה
עצמה משמשת כ'אוצרת' השפה האדריכלית, לעיתים אף תוך העלמת החומר כסימן מזוהה. במפעליו PalsCenter ו Fleetguard, ריצ'ארד רוג'רס
מנקז ומחצין את הסטאטיקה המבנית ליצירת הצורה האדריכלית השולטת במבנה, "אמת
החומר" הופכת ל"אמת הטכנולוגית" ומידת הקונסטרוקציה החשופה היא
מידתם של כוחות המתיחה והלחיצה העובדים על המבנה. הטכנולוגיה המעצימה את פעולתה כשפה אדריכלית מתפקדת גם כ"קישוט
הכרחי". במרכז פומפידו "אמת
הטכנולוגיה" היא כבר "אמת מערכות המבנה", ביחד עם רנצו פיאנו,
יצרו השניים מבנה ללא מבנה ונתנו למערכות המפעילות את הבניין את תפקיד המסמן, להקרין
את מהותו הפונקציונאלית והסמלית.
מרטין היידגר אומר על טכנולוגיה שהיא "דרך של גילוי", ווס ג'ונס האדריכל האמריקאי מצטט את היידגר באומרו "טכנולוגיה מקניטה את הטבע וגוררת אותו לגילוי וחשיפת מערומיו".
ווס ג'ונס – מגורים או מפעל?
Space Craft
בספרו על "מלאכת החלל" כותב לוקאס פרייה (Lukas Feiriess) שדיסציפלינת יצירת החלל חדלה להיות מושאם הבלעדי של אדריכלים. לוקאס לקח על עצמו משימה למצוא מופעים אדריכליים שאינם עולים בקנה אחד עם השפה ה"נכונה" של מבנה, מבנים שלעיתים אינם משמשים לתכלית מוכרת או מוגדרת, ושבמיקומם הארעי לרוב, הם מהווים נווה מדבר של חלל שופע, ייחודי ולעתים אקסצנטרי. בהקשר פעולת האיכלוס הנשאלת כאן, חלקם של המבנים הללו פותחים את שאלת השימוש לזמן ולחיים שיסובו סביבם וחלקם מגדיר מחדש את היחס בין המבנה לסביבתו ולקשר בין הפנים לחוץ, לחלל. לדבריו, דרכם של יוצרים רבים מופנית להגשמת צרכים רגשיים ביצירת אותם חללים ומבנים ייחודיים. "האדריכלים המאבדים את ההגמוניה על היצירה החללית מרוויחים אותה מחדש מעצם נטישת התוויות המסורתיות והרגלי תכנון לטובת גילויים חדשים ועולמות חלליים מסעירים."
דיוניסיו גונזלס
"סנטו-מארו" – מתוך Space Craft
במשמעותו הכפולה של השם Space-Craft - במבט ראשון נראים המבנים השונים כחללית שנחתה מעולם אחר, אך במבט מעמיק נחשף הטבע המתעתע של העבודות, גם אם נראות לעיתים אנכרוניסטיים הן עוסקות בפעולות פירוק המשמעות האדריכלית הקלאסית, באיכויות טכנולוגיות העומדות אל מול העידן הדיגיטלי ומתגלות כיצירות המביאות לביטוי חלל ייחודי, כלפי הסביבה וכלפי פנים המבנה. הקיום הפיזי של המבנים הללו, מתריס לעין המצלמה, נוכחות וחושניות המתנגדות לעצם תפיסתם כתמונה ברגע יחיד, הם לעולם ינועו וישתנו.
מתיאס קריימר – פסדינה קולג'
קליפורניה – מתוך Space Craft
בעבודה זו חוברו חלקי מבנים שונים זה לזה, כשרק קצה או גבול הגוף הוגדר עבור המבנה השכן, ובכך נוצר מבנה שלם והמשכי אך מורכב מרכיבים שונים מהותית זה מזה.
פרייה בעבודתו משמש לי השראה, הוא מלקט מבנים אקסצנטרים הנטועים בסביבתם כמתריסים נגד נורמות אסטטיות מקובלות, לוכדים את תשומת הלב בזרותם ומעוררים מחשבה נוספת על אותה המציאות, כמו גם מבט ביקורתי ויצירת תגובה על הטכנולוגיה (לואו-טק במקרים רבים), וההיגד הארכיטקטוני של המבנים. באופן דומה, בדרך המחשבה והעבודה שלי אני עובר בין חומרים שונים, בין קני מידה שונים, נותן ביטוי לחלל הנוצר בתוך ובסביבת העבודות ושואל שאלות אדריכליות ועיצוביות בפעולות פירוק מבנים שלמים. בתהליך, המעבר מעבודת פיסול בחומר לעיבוד ממוחשב ויצירת גופים "דומים" אך שונים מהותית מאלו המפוסלים, מהווה טריגר להעתקת פעולה מכאנית כמו "הכלה" להוויה אדריכלית דוגמת "איכלוס", מניפולציות שונות על המבנים מנתבות להם "מציאות אפשרית" גם אם ללא פונקציה מוגדרת ושימוש מוכתב מראש. תהליך זה מעודד התבוננות על מהלך צורני וחללי ופירושם באופנים שונים, באופן המתווה דרך לתכנון מבני וסביבתי ייחודי ויוצק את שאלת השימוש - פרוגרמה של המבנה לתוך אותו מהלך תכנוני.
מחומר לחלל – התהליך
תהליך העבודה שלי משתרע לאורך זמן והשלביות שלו מערבת אותו במהלך חיי וחיי המקצועיים. זהו חקר מתמשך במרחבים השונים המקיפים אותנו, מחקר מחשבתי בתנועה בצורה, בחומר, בחלל.
העבודה משלבת דיסציפלינות אדריכליות, עיצוביות ואמנותיות ובמהלכה נוצר גוף
עבודה הנע ממחוזות מדויקים ומהלכים שלביים, קפדניים, המבוצעים בשליטה מלאה, למחוזות
המטילים ספק במבניות קבועה ובאובייקטים נייחים, ופותחים סימני שאלה הגוררים פעולות עיצוביות המפרקות בסיסים ואקסיומות בשאיפה לתוצאות מפתיעות
ובלתי חזויות. פעולות אלו נעשות בכוונה
לאפשר לכוחות חיצוניים להתערב בתהליך היצירה ולהוסיף אינפורמציה הנובעת מעולמות
תוכן חדשים ושאינם תלויים בקו המחשבה ה"טבעי".
תחילתו של התהליך מכלי חימר מהעת העתיקה, שם חומר קיים הפך לאלמנט שימושי ועובד באופן טבעי, שם נולדה התובנה שבהכלה, שם שריפת הגוף התפתחה והשתכללה, שם הקישוט הראשוני סימן תרבות.
כבר עם הקישוט הראשוני החל תהליך של פירוק לשם בנייה מחדש - זה שלש את
הידית כנחש וזה שקימט זרבובית וניקב חורים לאוורור ושחרור הלחץ, הם סימנו בכלי את
התרבות על ידי שכלול השימוש שבו.
הפירוק הוא גם טבע ראשון אצלי, הוא שאלת ובקשת הסיבה והדרך להתחדשות. בתהליך היצירה, פירוק מבנה שלם או גוף
למרכיביהם, הפוך לכוון הרכבתם או בשונה מכך, פירוק סיסטמתי או פירוק תבוני הם חלק
מפעולה מכוננת. בעת קביעת הפרוגרמה
לפירוק, מתגבש גם המניע לבנייה מחדש. הפירוק הוא דרך מחשבה, דרך תגובה ועיבוד היצירה.
החתך כמחולל
מכלי החימר "מפורק" החתך המבני תוך קריאתו כמחולל הצורה כולה ואופן פעולתו עובר שינוי, מניפולציה. השינוי מוגדר ע"י מטריצות שכל אחת מהן מביאה עמה תוצאה שונה, וזו שממנה נבנה הגוף החדש לא בהכרח "מתפקדת", היא פתוחה במובן השימושי, אינה ודאית או חד משמעית.
החתך הוא חתך רוחב, ומפני שהוא עובד לכל אורכו של הגוף באותו האופן, השינוי התנועתי שלו מהווה את ההתפתחות החללית צורנית של הגוף. במובן זה, חתך הרוחב הוא מבנה הגוף, וחתך האורך הוא ההתפתחות החללית שלו, התכנית (החתך האופקי) משמשת כאן כמטריצת התנועה לחתך הרוחב והיא זו שקובעת את השתנות המימדים לאורך הגוף.
גוף 1
גוף 1 – MDF ופרספקס
בגוף מס' 2 תנועת החתך היא 8 מושלם, מה שמדגיש את מצב ה"חוץ-פנים" של החתך הבסיסי, כאשר ההישג התלת מימדי נובע בעיקרו מחילוף החומרים בין השכבות השונות.
המבנה מוצג כסדרה של חתכים אופקיים, הנמצאים בסדר המקורי שלהם וכך גם הוא
נבנה – בהחלטה על שילוב חומרים, בין שקוף לחומר, בין שכבה מלאה לשכבה חסרה –
התוצאה הסופית היא אחת מאינספור אפשרויות:
גוף 2 – MDF ופרספקס. צילום: ידידיה איש שלום
בגוף מס' 3 המבנה התלוי בתנועת החתך הבסיסי מקבל תפנית מפתיעה כשהחתך משתנה
תלת ממדית לאורך ציר התנועה שלו. הצורה ממשיכה להיות קוהרנטית כל עוד ההשתנות בציר
-Z מבוצעת במיקום בו המשיק המשכי. גם כאן זוהי אחת מאינספור אפשרויות:
גוף 3
גוף 3 – MDF
בגוף מס' 4 מתקיים שילוב רב ממדי של החתכים זה בתוך זה וסנכרון תנועתם אחד כלפי השני, ובכך נפתח אופק חדש, לגוף המוכל בגוף נוסף ושניהם מייצרים חלל מרובד, גם החומריות המשתנה מגוף אחד למשנהו מאתגרת:
גוף 4
גוף 4 – MDF ופרספקס
חתך בסיסי המותנה בפרוגראמת פעולה – תא שירותים משפחתי
אחת מדרכי העבודה היא הגדרת פעולות העיצוב בפרוגראמות עבור גופים או מבנים בהם הפרוגראמה החדשה נוצרת ממטריצה של כוחות שונים מהרגיל, גם בצורה וגם באופן עיבוד החומר.
שינוי קנה המידה של העבודה מהווה שינוי בתפיסה ובהכרה החללית, השינוי
מתייחס לאופן בו נקרא ומפוענח הגוף המתוכנן ולדרך בה הוא נחווה מבפנים.
בעבודה זו – המוקדשת לאמן הדאדא קורט שוויטרס - הוגדר חתך בסיסי למבנה, ככזה המייצר יציבות סטאטית עקרונית, החתך 'הופעל' בציר תנועה פרוגראמתי שבנה חלקי גוף שונים. חיבורן של מספר פרוגראמות הכתיב את צורת הגוף והחלל של המבנה:
פרוגראמות שונות להתווית המבנה
מבנה שירותים משפחתי עם כיור ואסלה, לוחות דיקט ו OSB, בגלריה פריסקופ – צילום יואב פלד סטודיו
ג'ליטין – לוקוס פוקוס – מתוך Space Craft
דוגמא להוצאת המבנה מהקשרו – הפיכת הפנים לחוץ, תא השירותים של ג'ליטין משמש מקום לבחינה עצמית.
לוחות דיקט ו-OSB, מחברי פח פלדה, צילום יואב פלד סטודיו חזיתות שנוצרו על הלוחות משילוב הפרוגראמות
ניתן לראות את החתך העקרוני של המבנה עם הקונסטרוקציה והמחברים ההופכים
אותו ליציב סטאטית, וכיצד תנועת החתך לאורך ציר התכנית הופכת פנים לחוץ את כוון
הלוחות המלוכסנים זה לזה.
בין חתך הרוחב לחתך האורך
באופן כללי בסוג עבודה זה, חתכי הרוחב הגדירו את מבנה החלל וחתכי האורך את ה"נרטיב" שלו, את התפתחותו עם הזמן, עם התנועה במרחב. כמתודה, השתמשתי בחתכים גם כדי "לפרק" מבנה שלם, כחלק מתהליך חקירת ושינוי החלל שלו. המבנה הוגש בתחרות המוזיאון לטבע, ואת המניפולציה עליו ערכתי כחלק מהתערוכה "מפרט לחומר וחלל" שהוצגה בגלריה "ויטרינה" בחולון.
זהו החתך המקורי של המבנה, במבט פרספקטיבי:
מהלך הפירוק השתמש בפעולת החדרת המבנה לתוך הקרקע, פירוקו ביחד עם האדמה והטופוגרפיה לחתכים משולבים. אופן פירוק המבנה והקרקע בפעולה מאחדת ייצרו הזדמנות לחלל הטרוגני המקרב את המבנה לשפת התכנון הטופוגרפית. בנוסף, הופעלה מתודת שילוב והחסרת חתכי רוחב בקצב ומידה קבועה מהקרקע, החזרתם מעובדים למקומם בתלת מימד והצלבתם בחתך אורך – בדו מימד, בנקודות ההשקה הקבועות כך שהתכנית של החתך האורכי בדו מימד משתלבת במדויק עם חתכי הרוחב התלת מימדיים:
שילוב חתכי רוחב תלת מימדיים בתוך חתך אורך דו מימדי
במהלך שני הפעולה ההפוכה – שילוב חתכי הרוחב בדו-מימד (תכנית) עם חתך האורך בתלת מימד – בהשקה:
ומכאן, חזרה לתכנית המבנה, כשהפרוגרמה העיקרית היא – שילוב המבנה באדמה כשמעצם חשיפת הטופוגרפיה לתוך המבנה נוצרים תאי שטח פעילים ושונים בתפקודם המוזיאלי:
תכנית קומת הכניסה הראשית למוזיאון
מגוף למבנה
בעקבות התערוכה "מתוך חתך – מבנים אפשריים" – המשכתי לעקוב אחר הגופים, במטרה להציע מציאויות שונות ואפשריות של מימוש ושימוש – הצבתם באתרים שונים, בשינוי קנה מידה, תוך שיוך פרוגרמתי, תכנוני ובעיקר תפקודי. הגמישות והפתיחות הטמונה בגופים מעודדת שילובם (מציאתם, המצאתם) באינספור אופנים, כמו לספר סיפור חדש כל יום על דימוי נתון.
המהלך הזה של יציקת פרוגרמה מסוימת לגוף נתון “Function Follows Form” הוא תיאור "פוסט תעשייתי" של מבנה המכיל
פרוגרמה שונה מזו אליה תוכנן במקור, או מבנה המאמץ לתוכו פרוגרמה ומשתמש, ואלו
מוצאים בית מיוחד ושונה מהסטנדרט. המבנה
עצמו אמור להיות גמיש ולהשתנות מעצם הצורך להתאים אליו את המתאכלס.
הישגיה של מתודת העבודה הזו:
- חקירה מסוג זה מעודדת יצירת ערכים חדשים לפרוגרמה קיימת – גם תפקודיים וגם חלליים
- יצירת מצג וירטואלי (צורה) שדרכו ניתן לגלות ולחקור תועלת אפשרית (פונקציה) היא דרך מעשירה לפיתוח כל פרוגרמה נתונה
- צורה העוקבת פונקציה נוטה להיות "מעשית" לא רק מעצם היותה מבוססת טכנולוגיה מוכרת ומזוהה, אלא מעצם אימוץ נרטיב של "הידוע". בסיטואציה ההפוכה, הצורה משוחררת מכל סטיגמה או פרדיגמה מוכרת ולכן חופשיה יותר, מעודדת יצירתיות.
מבנה מס' 2 – על בסיס גוף מס' 2 - מבנה בגבול שטח עירוני
הצורה המפורקת של 2 שמיניות ההפוכות ושלובות זו בזו, מזמינה לפתח חלופה
למבנה מגורים המאמץ את החלל הציבורי כמפתח המקשר בין הדיירים לבין עצמם, למרחב
העירוני - הרחוב ולעוברי האורח. בין הבנוי
לפתוח, בין הפרטי לציבורי, הקשר של המבנה לרקמה הבנויה יכול לתרום לה רבות כמוקד
פעילות מסחרית ותרבותית בנוסף למגורים.
מבנה מס' 3 – על בסיס גוף מס' 3 - מבנה במדבר
המבנה הנטמע בסביבה מדברית משמש מוקד פעילות טבע של פסטיבל (מוזיקה, אמנות) ומהווה מרכז פעילות המכיל את המרחב הפתוח אל תוכו מצל משמש ומגן מרוח, מייצר זהות למקום כמוקד ההתרחשות.
מבנה מס' 3 – לפנות ערב
להטמעת המבנה בסביבה ייחודית מתווסף מהלך של תכנון נוף וסביבה עבורו, בהתאם למיקום והפרוגראמה המבוקשים. במבנה מס' 3, למשל, תוכננה מפה מדברית שמבחינת המבנה הטופוגרפי מתאימה את עצמה לאופי הגוף התלת מימדי ומייצרת בכך תחושה שהגוף נוצר מתוך אותה מערכת אקולוגית שיצרה את המדבר.
מפה מדברית - מבטים
מבנה מס' 4 – על בסיס גוף מס' 4 - מבנה בכיכר המדינה
במקרה זה הצורה המורכבת משני חתכים זהים והפוכים המכילים האחד את השני,
מקבלת פריסת חתכים באופן המאפשר פעולת מגורים המתפתחת בדירוג. מבני המגורים משרתים לתכנית העירונית לבנות את
הכיכר, חפורים בחלקם בקרקע ומייצרים חלל פעילות עירוני, גן מדורג ופתוח, מהווים
מוקד תרבותי ומסחרי במפלסים שונים (תחנת רכבת תחתית אמיתית - לא קלה - היא אפשרות
מזמינה). צורת בינוי זו משאירה את הכיכר בידי התושבים והבינוי שלה אינו חורג הרבה
מקנה המידה העירוני בסביבתו הקרובה.
מבט כללי על הכיכר, הדמיות: ידידיה איש שלום
מיפוי לכיכר ולמבנים
